מושג זה של לשם שמיים מוכר מאוד: שמונה פרקים לרמב"ם פרק ה: וכבר כללו החכמים עליהם השלום זה הענין כולו בקצר שבאמרים, והקיפו הענין הקפה שלימה עד מאד, עד שאתה, אם תבחן קוצר אותן המילים, איך הביעו זה הענין הגדול והעצום אשר כבר חברו בו חיבורים ולא הכילוהו - תדע שנאמר בכח א-לוהי בלא ספק. והוא אומרם בציווייהם: 'וכל מעשיך יהיו לשם שמים'. ע"כ. לאחרונה זכינו להארה חדשה בפתגם עתיק זה:
תלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק א: רב חונה אמר למד תורה שלא לשמה שמתוך שלא לשמה את בא לשמה וכו'. סנהדרין קה, ב: אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה - בא לשמה וכו'. וכן בשאר דוכתי טובא.
ספר רוח חיים על אבות - פרק א משנה יג: ואמר אף כי מתחלה ההכרח ללמוד אף שלא לשמה כי לא יוכל האדם לעלות במעלה העליונה מהסולם אם לא יציג רגלו מקודם על המדריגה התחתונה. ואין זה עול מעבד אם אדוניו יצוה לו לעלות על הסולם אם יפסיע מקודם על השליבה התחתונה. אך אם לא ימיש העבד ממקומו ולא יהין לעלות וירד ויעלה אך על השליבה התחתונה הלא מורד באדונו הוא וכו'. וצריך ללמוד אף אם יהיה לפעמים שלא לשם שמים רק שיראה שמזה יבוא אחר כך לשמה. כמאמר חכמינו זכרונם לברכה [לעולם] יעסוק אדם כו' אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. רצה לומר שילמוד אפילו שלא לשמה אך על זה האופן והכוונה שמתוך כך יבוא לידי מדריגת לשמה וכו'. פרק ג משנה א: עוד יש לפרש דרצה לומר שבעת לימודו שלא לשמה יהיה במחשבתו שהוא רק למדריגה כדי שיבוא מתוך כך לשמה ולא שילמוד כל ימיו שלא לשמה חס ושלום. כמו בענין המשל שכתבתי שבודאי אם יראה המלך שהעבד הולך על המדריגות אנה ואנה ואינו עולה כלל לעליה מיד יכעוס עליו ויחייב ראשו למלך. וכן פירוש לעולם ילמוד אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה על דרך מחשבה זו שמתוך כך יבוא לידי לשמה. ע"כ. יתכן שפירוש עולמי מפורסם זה, נמצא גם בשאר ספרים.
מכאן יש להקיש וללמוד לכל הנושא של לשם שמיים, כי הכוונה היא כמשמעו, שיכוון בכל מעשיו, להגיע ולהתקרב על ידם לשמיים דהיינו להקב"ה ורצונו הכתובה בתורה. גם כאשר מתעסק בעניינים פשוטים, אשר לכאורה לא שייכים לשמיים, יחשוב להגיע דרכם בסופו של דבר, יותר קרוב לשמיים: ברכות סג, א: דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה - בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך. אמר רבא: אפילו לדבר עבירה. ע"כ ועיין בעין יעקב גרסת תוספת. שמונה פרקים לרמב"ם פרק ה: וכבר זרזו הנביאים עליהם השלום גם כן על זה הענין, ואמרו: 'בכל דרכיך דעהו', ופירשו החכמים ואמרו: 'ואפילו בדבר עבירה', כלומר: שתשים לפועל ההוא תכלית כלפי האמת, אפלו היתה בו עבירה בצד מן הצדדים. ע"כ. משמעות הדבר לפי דרכינו היא, שאפילו הייתה בו עבירה בצד מה, יכוון להתקדם על ידה לתורה ולמצוה. יראה וידאג שכל מעשיו, יהיו מכוונים להובילו ולהוליכו למטרה הנכונה והרצויה.
שלא לשמה ושלא לשם שמיים משמע, שאינו מכוון להתקדם, לנוע ולזוז הלאה על ידי מעשה זה. הוא חושב להישאר במקום הזה ועושה דברו למטרה בפני עצמה. העושה לשם שמיים אין מעשיו אצלו אלא אמצעי הכשר מצוה ושליבת סולם, על מנת להמריא ולהרקיע השמימה.
רעיון זה נמצאו לה תימוכין בפרשת פרה אדומה: פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ד - פרה אדומה [א] מי יתן טהור מטמא לא אחד, כגון אברהם מתרח, חזקיה מאחז, ומרדכי משמעי, ישר' מאומות, העולם הבא מהעולם הזה. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. תמן תנינן בהרת כגריס טמא פרח בכלו טהור. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא יחידו של עולם. תמן תנינן האשה שמת וולדה בתוך מעיה והושיטה החיה את ידה ונגעה בו, החיה טמאה טומאת שבעה, והאשה טהורה עד שיצא הולד. המת בבית טהור, יצא מתוכו הרי הוא טמא. מי עשה כן, מי צוה כן, מי גזר כן, לא אחד, לא יחידו של עולם. ותנינן תמן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, היא עצמ' מטהרת טמאים. אלא א' /אמר/ הקב"ה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין את רשיי לעבור על גזירתי, זאת חוקת התורה אשר צוה י"י לאמר כו'.
[ג] ר' יצחק פתח כל זה ניסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. כת' ויתן א-להים חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאד וגו'. ר' לוי ורבנין. רבנן אמרין נתן לו חכמה כנגד כל ישר' כו'. א' שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה הזאת של פרה כיון שהייתי נוגע בה הייתי דורש בה וחוקר בה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כו'.
ד"א מי כהחכם, זה משה, דכת' ביה עיר גבורים עלה חכם. ומי יודע פשר דבר, שפירש תורה לישר'. חכמת אדם תאיר פניו, ר' מאני דשאב ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, על כל דבר ודבר שהיה הקב"ה או' למשה היה או' לו טומאתו וטהרתו, וכיון שהגיע לפרשת אמור אל הכהנים וג', אמר לפניו, רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו, ולא השיבו. באותה שעה ניתכרכמו פניו של רבינו משה, הד' היא דכת' ועוז פניו ישונא, וכיון שהגיע לפרשה של פרה א' לו הקב"ה, משה אותה האמירה שאמרתי לך אמור אל הכהנים וג' ואמרת לפניי רבון העולמים ואם נטמא במה היא טהרתו ולא השיבותיך, אלא זו היא טהרתו, ולקחו לטמא מעפר וג', איזו היא, זאת חוקת התורה וכו'.
[ו] ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי ארבעה דברי יצר הרע משיב עליהם, ובכולהון כת' חוקה. ואילו הן, אשת אח, וכלאים, ושעיר המשתלח, ופרה. אשת אחיו מנין, ערות אשת אחיך לא תגלה, וכת' יבמה יבא עליה וג', בחיים היא אסורה, מת בלא בנים מותרת לו, וכתב בה חוקה, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם וגו'. כלאים מנין, לא תלבש שעטנז וג', וסדין בציצית מותר, וכת' בה חוקה את חקתי תשמרו וג'. שעיר המשתלח מנין, והמשלח את השעיר לעזאזל, הוא עצמו מכפר על אחרים, וכת' ביה חקה, והיתה זאת לכם לחקת עולם. פרה מנין, תמן תנינן כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים, והיא עצמה מטהרת טמאים וכת' בה חוקה, זאת חוקת התורה.
[ז] ויקחו אליך פרה. לולינס בר טיבריס בשם ר' יצחק קאטריקו, ר' עזריה א' לה ר' יצחק ור' יוסה בר חנינה, א' /אמר/ לו הקב"ה, משה לך אני מגלה עסקי פרה אבל לאחרים חוקה, דא' ר' חונא כי אקח מועד אני מישרים אשפוט, והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון יקפאון כתב, דברים שהם מכוסים מכם בעולם הזה עתידין הן להיות צפין לכם כהדן בולוס, הד' היא דכת' והולכתי עורים בדרך לא ידעו בנתיבות וג'. הדברים אעשה אין כתי', אלא עשיתם ולא עזבתים, כבר עשיתי' לר' עקיב' וחביריו, דא' ר' אחא דברים שלא ניגלו למשה בסיני ניגלו לר' עקיב' וחביריו, וכל יקר ראתה עינו, זה ר' עקיב'. א"ר יוסי בר' חנינה רמזו שכל הפרות בטילות ושלך קיימות. ר' אחא בשם ר' יוסי בר' חנינה בשעה שעלה לשמי מרום שמע קולו של הקב"ה יושב ועוסק בפרשת פרה ואומ' הלכה משם אומרה, ר' אליעזר או' עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמ' משה לפני הקב"ה, רבון העולמים העליונים והתחתונים ברשותך ואת יושב ואו' הלכה משמו של בשר ודם. אמ' לו הקב"ה, משה, צדיק אחד עתיד לעמוד בעולמי ועתיד לפתוח בפרשת פרה תחילה, ר' אליעזר אומ' עגלה בת שנתה ופרה בת שתים. אמ' לפניו רבון העולמים יהי רצון שיהי מחלציי, א' לו חייך שהוא מחלציך, הד' /הדה/ היא דכ' /דכתיב/ ושם האחד אליעזר, ושם אותו המיוחד אליעזר כו'.
גוי אחד שאל את רבן יוחנן בן זכיי א' ליה, אילין מיליא דאתון עבדין נראין כמן כשפים, מביאין פרה ושוחטין אותה ושורפין אותה וכותשין אותה ונוטלין את אפרה ואחד מכם מטמא למת ומזין עליו שתים שלש טיפים ואומרין לו טהרתה. א' לו לא נכנסה רוח תזזית באותו האיש מימיו, א' לו לאו, אמ' לו ולא ראיתה אחר שנכנסה בו רוח תזוזית, א' לו הין. א' לו ומה אתם עושין, א' לו מביאין עיקרין ומעשנין תחתיו ומרבצים עליה מים והיא בורחת. א' לו ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כך הרוח הזה רוח טומאה היא, דכת' וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה וג'. וכיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנה לנו מה אתה משיב, א' להם חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרים אלא גזירתו של הקב"ה הוא, א' הקב"ה חוקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזירתי זאת חוקת התורה. ע"כ.
אין לנו עסק בנסתרות, אבל מלמעלה נראה שרמז יש בדבר, כי 'כל העסוקין בפרה מתחילה ועד סוף מטמאין בבגדים', משום שהתעסקות טמאה היא בשריפת הפרה וכל ענייניה וכעין טענת אותו גוי אחד ש'שאל את רבן יוחנן בן זכאי ואמר ליה אילין מיליא דאתון עבדין נראין כמין כשפים'. 'והיא עצמה מטהרת טמאים' מפני שהיא עצמה מהווה התוצרת הסופית ומטרת תכלית 'כל העסוקין בפרה'. התעסקות זאת לשם שמיים היא, רוצה לומר לשם מצות פרה וטהרתה. אשר על כן, אף על גב שהדברים גופם אינם על דרך טהרה, הנה תולדה שלהם האחרונה ותוצאתם הקיצונית היא טהרה גמורה ושלמה. 'מי יתן טהור מטמא' משמע שמדובר בדבר טמא בעצם. 'לא אחד' שמכוח כוונה מיוחדת לשם יחידו של עולם, מביא דווקא לידי טהרה. גם שעיר המשתלח יש לבאר על דרך זו.
זוהי בעצם שיטה בעבודת ה' אשר לאו כל מוחא סביל דא ומי שאינו בר הכי יכול להיכשל בה מאוד. 'מי כהחכם זה משה' שבחכמתו המיוחדת ידע לדרוך בה: שבת פז, א: דתניא: שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכים הקדוש ברוך הוא עמו: הוסיף יום אחד מדעתו, ופירש מן האשה, ושבר את הלוחות וכו', וכן ביבמות. ע"כ. והיינו 'לך אני מגלה עסקי פרה'. בדומה לדבר מצינו בתלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ט: א"ר יהושע דרומיא שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן והסכים בית דין שלמעלן עמהן ואילו הן חרמה של יריחו ומגילת אסתר ושאילת שלום בשם חרמה של יריחו חטא ישראל ולא יהושע גזר אלא מלמד שהסכימו בית דין שלמעלה עמהן מגילת אסתר קיימו וקיבלו וגו' רב אמר וקבל כתיב מלמד שהסכימו ושאילת שלום בשם והנה בועז בא מבית לחם ומנין שהסכימו בית דין שלמעלה עמהן תלמוד לומר וירא אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' עמך גבור החיל רבי אבון בשם ר' יהושע בן לוי אף המעשרות שנאמר הביאו את כל המעשר וגו' וכו'. ע"כ.
אף שלמה המלך ניסה ללכת בה ולא עלה בידו: תלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין פרק ב: אמר ר' אחא אמר שלמה שלשה דברים שסחקה עליהן מידת הדין חיללתים לא ירבה לו נשים וכתי' והמלך שלמה אהב נשים נכריות וכו' רבי יוסי או' למושכן לדברי תורה ולקרבן תחת כנפי השכינה וכו' לא ירבה לו סוסים וכתי' ויהי לשלמה ארבעים אלף אוריות סוסים למרכב ושנים עשר אלף פרשים בטלנים היו וההדיוט מותר בכולן וכסף וזהב לא ירבה לו מאד וכתי' ויתן המלך את הכסף בירושלם כאבנים כו' כתיב לשחוק אמרתי מהולל אמר הקב"ה לשלמה מה עטרה זו בראשך רד מכסאי כו' ומי קיטרגו אמ' ריב"ל יו"ד שבירבה קיטרגו תני ר"ש בן יוחי עלה ספר משנה תורה ונשתטח לפני הקב"ה אמ' לפניו רבון העולם כתבתבה תורתך כל דייתיקי שבטלה מקצת' בטלה כולה והרי שלמ' מבקש לעקור יו"ד ממני א"ל הקב"ה שלמ' ואלף כיוצא בו בטילין ודבר ממך אינו בטל. בבלי סנהדרין כא, ב: ואמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'. ע"כ. זהו 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.
יתכן שגם אמרם בתוספתא חגיגה ב הלכה ג: ארבעה נכנסו לפרדס בן עזיי ובן זומא אחר ור' עקיבא אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום בן עזיי הציץ ומת עליו הכת' או' יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע עליו הכת' או' דבש מצאת אכול דייך וגו' אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות עליו הכתו' אומ' אל תתן את פיך לחטיא את בשריך וגו'. הלכה ד: ר' עקיבה עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתו' או' משכני אחריך נרוצה וגו'. הלכה ה: משל למה הדבר דומה לפרדס של מלך ועלייה בנויה על גביו מה עליו על אדם להציץ ובלבד שלא יזין את עיניו ממנו וכו'. הלכה ז: כל המסתכל בארבעה דברים ראתוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור יכול קודם למעשה בראשית ת"ל למן היום אשר ברא א-לים אדם על הארץ יכול עד שלא נבראו סדרי תקופות ת"ל ולמקצה השמים ועד קצה השמים מה ת"ל למן היום אשר ברא א-לים אדם על הארץ מן היום אשר ברא א-לים אדם על הארץ אתה דורש ואי אתה דורש מה למעלה ומה למטה מה היה ומה עתיד להיות. ע"כ. קשור בעניינינו אחרי מה שאמרו בגמרא חגיגה טז, א: כל המסתכל בארבעה דברים רתוי לו שלא בא לעולם כו'. בשלמא מה למעלה מה למטה מה לאחור - לחיי, אלא לפנים - מה דהוה הוה! רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו: משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: בנו לי פלטירין גדולין על האשפה, הלכו ובנו לו. אין רצונו של מלך להזכיר שם אשפה. ע"כ. הרי שיש שם 'שם אשפה'. על כן הקישו את רבי עקיבא למשה 'וכל יקר ראתה עינו'.
נזיר כג, ב: אמר ר"נ בר יצחק: גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה. והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן! אלא אימא: כמצוה שלא לשמה, דכתיב: תבורך מנשים יעל אשת חבר הקני מנשים באהל תבורך, מאן נשים שבאהל? שרה, רבקה, רחל ולאה. א"ר יוחנן: שבע בעילות בעל אותו רשע באותה שעה, שנאמר: בין רגליה כרע נפל שכב וגו'. והא קא מתהניא מבעילה דיליה! א"ר יוחנן: כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר: השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, בשלמא רע - שפיר, אלא טוב אמאי לא? אלא לאו ש"מ: טובתו רעה היא, ש"מ. ע"כ. וכן בהוריות.
'זאת חוקת התורה'. לפי דרכינו מתבאר שבעצם, כל התורה מושתתת על שיטת 'מי יתן טהור מטמא לא אחד'. המצוות מדריכות ומכוונות את האדם להעלות, להפוך ולהוציא מעולמו החומרי, קדושה רוחנית וטהרה עילאית.
